ספר במדבר

ביאורו של הנצי"ב לתשובת המד"ר על השאלה מדוע הוזכר יחוסו של פנחס שוב פעם בתחילת פרשתנו. דיוקו של הנצי"ב מן הפסוקים שעל מעשה "שיטים" היה רק חמת ד' ולא חרון אף. ומהו ההבדל בין "חמה לבין "חרון אף"?

תשובתי לדורשי הגינויים ואנשי "זו לא היהדות שלי": תושבי יהודה ושומרון הם חלוצים שמוסרים את הנפש וצריך לנשק את הידיים לכל אחד ואחד מהם. זו הנקודה העיקרית עכשיו, וכל ניסיון להפנות את הזרקור למשהו אחר הוא שקר

פנחס זכה למעלה גדולה בגלל הדבקות שלו בה'. אמירת פרשת ההקורבנות נחשבת כהקרבת הקורבן. עבודת ה' במסירות נפש. ביאור המחלוקת האם תפילה היא דאורייתא.